יום 22, מאקס דרך וואלנס לליון, 7/7/2012
נפרדים לשלום ממלון קיריאד, הציקדות והפסלים הכחולים וממריאים צפונה. ההחלטה היא לדהור כמה שיותר צפונה לכיוון ליון על הכביש המהיר (A-7), וכשיימאס נרד ונחפש כביש צדדי מקביל שנראה קצת נוף ולא רק כביש.
הקוביות נפלו על העיר וואלנס (Valence), ואנחנו יורדים שם כדי לראות מה שם ומי שם. כבר בפרברים ניכר שזאת עיר מטופחת, מסודרת ונחמדה, אנחנו מוצאים חניה על יד שוק רמלה שכזה, ואחרי שסוקרים אותו בקצרה, ממשיכים לרשת המדרחובים שלידו, על החנויות והאנשים הרוחשים בה.
עוצרים לקפה ושירותים בבית קפה קטן ונכנסים לשיחה עם הבַּלבַּית, ומסתבר שהוא לבנוני לשעבר שמשפחתו היגרה לכל קצווי תבל. הוא ממלמל משהו גם על זה שהסבא שלו היה יהודי. שיהיה. הגברת שיושבת בבית קפה בולטת בצבעוניותה ונראית שמחה וידידותית עד למאד.
בהליכה אל החניה וממנה מתגלה לנו גם בית הכנסת המקומי שנראה ריק כרגע (היום שבת והשעה שעת אחה"צ, אז זה די מובן), ובכל-זאת נעים לראות גם מגן דוד פה ושם, כל כך רחוק מהבית.
ממשיכים לכיוון ליון ומגיעים למלון הדירות שהזמנו אחרי 7 בערב. שוד ושבר, אין איש והמקום נראה נעול. שיחת טלפון מביאה אותנו למוקד שנותן לנו קוד לדלת הכניסה וקוד לכספת שבפנים, שם נמצאת מעטפה עם המפתח לחדר, ולא, הם לא קיבלו שום מידע על זה שהזמנו מקום בחניון של הבניין, זה אבוד. אני מתגבר על שלב הקודים, עובר חצר פנימית, עוד מפתח, מעלית, קומה חמישית, פותחים. שוד ושבר. חדר מצ'וקמק, בלי מזגן, צפוף, חם והסביבה גם מעיקה למדי. אבל יש אינטרנט. יופי. מוצאים מהר מלון אחר ומקווים שהפעם זה ייגמר יותר טוב.
מנחים את ידידנו ג'יפי (אס) לכתובת החדשה ותוך 10 דקות אנחנו שם. בדיקה מהירה מעלה שהפעם הסיפור שונה. מקום סביר, יש חניה והחיים ורודים. כוס קפה ופרוסה כדי לחגוג, מחר נטייל קצת בעיר ואחר כך נמשיך צפונה.
יום 23, מליון לאבאלון, 8/7/2012
בוקר חדש מאיר על ליון ועלינו. שכחנו את צרות אתמול ויוצאים לדרך. עוד לפני ששועטים בכיוון כללי פריז, עורכים סיור בעיר שכולל עלייה לקתדרלה המשקיפה על העיר (Basilique Notre Dam de Fourviere) וזאת בעזרת הכרמלית המקומית המכונה כאן פוניקולר.
אין מה להגיד, הכנסיה גיגאנטית ומרשימה מבפנים ומבחוץ, והנוף הנשקף על העיר מהתצפית שלידה, גגות העיר ובתיה, נהר הרון והגשרים, מרשימים לא פחות.
יש לנו גם מזל עם מזג האויר שאינו חם מדי בשלב זה והראות מצוינת. הכרמלית האדומה לוקחת אותנו בחזרה לעיר התחתית.
בחזית של כנסיה אחרת, למטה, חבורת צופים מנסה למכור עוגות לעוברים ושבים. בירור זריז מעלה שהתכלית היא איסוף כסף למחנה קיץ. אני מרגיש כמעט כמו בכיכר דניה בבית הכרם.
אנחנו מדדים לכיוון החניה על פני גשר הולכי הרגל החוצה את הנהר. יש שם שוק ירקות ופירות אינסופי לאורכה של הגדה הנגדית, אבל אנחנו כבר צריכים לזוז, עוד קילומטראז' לא קטן לפנינו. להתראות ליון !
בוחרים להתחיל בכביש הרגיל וכשיימאס נעבור למהיר. האמת, לא נמאס, הכביש מקסים ביופיו, הכפרים המלוקקים שאנו חוצים, השדות הירוקים והמרחבים האינסופיים של ירוק וצהוב ובתי אבן וגגות משופעים... ובכל זאת, מרחק זה מרחק ושעון זה שעון, עולים על המהיר (A-6) ודוהרים לאבאלון.
מלון דאק שבכניסה לעיר, נחמד מאד ומוקף ירק, ואפילו בריכת שחייה צמודה אליו. הגברת בקבלה מקבלת אותנו בחמימות ומראה לנו את החדר ואת כל מה שצריך, ואנחנו מבחינים במבטא גרמני די בולט.
מתאקלמים בזריזות וקופצים העירה להספיק עוד לראות משהו לפי חשיכה.
ליד המרכז פתאום רואים התקהלות של קשישים עם דגלים מול אנדרטה. מסתבר שיש שם טקס לציון 50 שנה לעזיבת אלג'יר ע"י הצרפתים והחבורה שם היא חבורת וטרנים.יפה.ממשיכים העירה.
העיר נראית קצת כמו בעוצר. יום ראשון אחרי הצהריים יותר גרוע משבת של חורף בירושלים. רוב החנויות סגורות וכנ"ל מסעדות ובתי אוכל למיניהם.
בכל זאת אנחנו מוצאים מקום נחמד שמוכר שווארמה (המכונה כאן קבב משום מה), טעים ביותר, ומקנחים בכוס בירה בבית הקפה שבכיכר המרכזית. עוד לפני שחוזרים למלון עורכים סיבוב ממונע ונוכחים לראות שהעיר וסביבותיה יפהפיים ביותר.
