יום שני, 2 ביולי 2012


יום 15, ברשיה, אגם גארדה, ויצ'נזה, 30/6/2012

אגם גארדה הוא היעד הבא.  לפי תנועת הרכבים, עוד מעט יהיה פה פקק, בוריאציה קטנה על מאמר המשורר.  שבת היום וההמונים שועטים אל האגם ומימיו, כשגל החום הפוקד בימים אלה את האיזור, רק מעודד את השעיטה.  ואכן, מעט צפיפות בכבישים המוליכים לאגם מוכיחה שהמוני בית איטליה, מצאו להם את הכינרת שלהם כדי לשבת אחד על השני, לתפוס קצת שמש ולטבול במים הקרירים.

לפי המלצתו של אביהו, בחרנו את הכביש המערבי בדרך לשפיץ של האגם, ואכן לא התאכזבנו. מנהרות, שחלקן חשוכות, כביש על מצוק הנושק למים, עיירות נחמדות לאורך כל הדרך, וגננוּת מטופחת לכל האורך. חנייה היא קצת יותר בעיה, אין כמעט שוליים לכל אורך הכביש, אבל אנחנו ממילא לא תיכננו לטבול באגם, כך שעוצרים רק במפל וַארוֹנֶה שעל יד ריבה דל גארדה, בשפיץ הצפוני. זהו מפל מיוחד שגובהו כמה עשרות מטרים וכולו נמצא במעין פיר-מנהרה בתוך הסלע.


סביבת המפל מגוּננת למשעי, וכשמתקרבים אל פתח המערה שבה הוא נמצא, מבינים שאין יום טוב מזה לבקר כאן. בחוץ חום אימים וליד המפל משבים קרירים עם נתזים-רסיסים של מים, ממש משיב נפש בנסיבות הקיימות.

אחרי שסקרתי אותו מכל הזוויות האפשריות, זזים לתחנה הבאה, והפעם :  הרכבל למונטה באלדו, ההר המשקיף על האגם מגובה של כ-1700 מטר, ושתחנת המוצא שלו נמצאת בעיירה מלצ'סינה. גם זה לפי המלצת אביהו.



חונים בחניה התת קרקעית שמתחת לתחנת הרכבל, קונים כרטיס ועולים לקרונית הראשונה, המטפסת עד אמצע הדרך. משם ממשיכים בקרונית יותר גדולה עד לפסגת ההר.  כיאות לאתר מוכה תיירים, שומעים כאן מכל מיני כיוונים דיבורים בעברית. חביב.


בין כל הנוסעים בקרוניות, בולטת חבורה של צעירים עם תרמילי גב ענקיים המכילים, כך מסתבר, מצנחי רחיפה. הסקרנות מתעוררת בי ואני מחליט לעקוב למעלה ולראות מה הסיפור.   מגיעים.
למעלה יש את כל מה שצריך תייר, וגם כמה דברים שהוא לא יודע שהוא צריך :  מסעדות, מזכרות, חוות למות, מתקנים לילדים, משטחי שיזוף ואפילו כנסיה קטנה, שיהיה.





אני מאתר את משטח ההזנקה של מצנחי הרחיפה ומקצר לשם טווח כדי לראות מה הסיפור. מדובר בריחופי טנדם, שני אנשים במצנח, וזה אמור להיות מחזה מרהיב כשיש ראות טובה, על רקע האגם המקסים, אלא שהראות היום לא משהו, יש אובך נוראי ובקושי רואים משהו,  חבל.
סיירנו, צילמנו, מיצינו.

חוזרים לבסיס, לחבור לכוחותינו שנשארו למטה.


מכאן מנווטים למלון בויצ'נזה, מחפשים מקום לאכול בסביבה ומוצאים מסעדה בשכונה, מאכלי ים ופיצה.  איטליה זה איטליה.  אגב, כאן לא שמעו על מיזוג אוויר.


יום 16, ויצ'נזה-ונציה-פדובה, 1/7/2012


ונציה לא ממש רחוקה מפה, אז חייבים לבדוק. מצטיידים בקצת מים, עצות מהאינטרנט בעיקר, ונוסעים. חם חם חם. חונים ,כמוצע ע"י מטיילים וותיקים, באיזור העיירה מיטרה שלפני הגשר לונציה, ולוקחים אוטובוס העירה. אין איפה לקנות כרטיסים, לא בתחנה ולא אצל הנהג, ובין כה וכה אנחנו יורדים בתחנה הראשונה, פיאצה לרומא. יותר מאוחר יסתבר שמערכת התחבורה הציבורית של ונציה לא ממש הפסידה מאיתנו ביום הזה, טעות שעשינו ברכישת הכרטיסים להפלגה בתעלות, שילמה עם ריבית דריבית גם את הנסיעה באוטובוס. כפרה.



מגיעים לפיאצה האמורה ומזיעים עם קהל גדול של טוריסטים מכל צבע, מין, גודל, לאום וגזע בניסיון להבין איפה עומדים בתור ולמה, ואיך קונים כרטיסים ולאן. בסוף מצליחים ועולים על סירה של תחבורה ציבורית שעושה בעיר סיבוב של שעה. צפוף וחם, אבל מתגברים והמצלמה לא חדלה מלתעד את המראות החולפים מולנו :  בניינים עתיקים ורבי הוד, גונדולות וסירות אחרות, וגם תיירות איטלקיות המוחצות אותנו בחוסר התחשבות מסויים ובליווי של דיבור קולני בשפתם של הילידים.



ההפלגה הסתיימה והכוחות מתפצלים, כדרכנו מעת לעת, מי להליכה מהירה ע"מ להשיג עוד מראה ועוד זווית צילום, ומי לבדיקה מה התחדש בחנויות וונציה מאז שהיינו פה בפעם האחרונה (לא היינו).



חבירה, קנייה של כמה מזכרות ומחליטים להיכנע לחום וללחות ולחזור אל המכונית הממוזגת ואל הדרך לפדובה.
מגיעים למלון Best Western Hotel Biri, כן יש דבר כזה, מי שהתאכסן במלון מאותה רשת בברשיה, נכונה לו אכזבת-מה. נקי ומסודר, אבל נראה קצת נטוש. מילא. נעזרים בגוגל maps כדי למצוא מכבסה בסביבה. זה עובד ואפילו מדוייק.  אנחנו כבר על החולצה האחרונה, כנ"ל גרביים ותחתונים. כיבסנו.   מנסים לחפש פיצריה פתוחה כדי להרגיע את הכרס, מסתובבים בכל העיר ולבסוף מוצאים אחת חצי מטר מהמלון.   יש עומס חריג על הפיצריה : הערב משחק גמר היורו, איטליה נגד ספרד, וזה מתבטא גם בכמות צריכת הפיצות בממלכה. יחד איתנו ממתינים בסבלנות עוד כמה רעבים, ואנחנו מוקסמים מהטכניקה של שני האופים וממיומנותם (כמה מ"מים באותה מילה, הצילו !).
על הקירות במלון אנחנו מוצאים מודעות המזמינות את אורחי המלון לצפות יחדיו במשחק האמור בחדר הטלויזיה שליד הבאר, שתייה (שפריץ) וחטיפים במחיר מיוחד.
אחרי המקלחת אנחנו יורדים כדי להצטרף לקהל הנלהב.  ההמונים צובאים על האולם עד אפס מקום. סתאם. פקיד הקבלה והבארמן, רק הם, בבדידות מזהרת.  אנחנו מזמינים כוס יין וכוס בירה, בהתאמה, ומשתדלים לא להפריע להם לצפות במשחק. מאמצינו להיות נחמדים לא ממש עוזרים לאיטליה, והתוצאה ידועה 0:4, לספרדים. באסה.


יום 17, פדובה-בולוניה-ברברינו די מוגלו, 2/7/2012


סיור קצר בפדובה ע"מ להשקיף על החומות העתיקות ועל החפיר הצמוד אליהן, ולדרך לכיוון בולוניה. אנחנו לא ממש עשינו עבודת הכנה על מה לראות בבולוניה, הכוונה היא רק לעצור שם לצהריים בדרך לפירנצה.  הפתעה : בולוניה מקסימה במיוחד, מרכז העיר והארכיטקטורה שלו מיוחדים ומשופעים באכסדרות ארוכות ורבות עמודים וקשתות לאורך הרחובות במרכז העיר, ואנחנו טועמים מעט מהיופי ומהפסטה המקומית וממשיכים בדרכנו.



כבר בבוקר החלטנו שלא להגיע היום לפירנצה, גם אורך הנהיגה וגם החום וגם וגם וגם. הפעם ננסה למצוא מלון ללא האינטרנט וללא הזמנה מראש.   נקבעה מטרה, העיירה ברברינו די מוגלו, בדרך לפירנצה, לא שמענו עליה מעולם, אבל העובדה שהיא נמצאת על שפת אגמצ'יק נחמד, מעלה תקוות שגם היא תהיה בסדר.


 הנהיגה לשם היא בכביש ארוך ומתפתל המביא אותנו למבואות טוסקנה, הנוף שהיה מישורי עד עכשיו, הולך ונהיה גבעי, ומשבצות של ירוק וצהוב פזורות מלוא כל העין. הכביש מתתל ועולה, מתפתל ויורד, עתים בין שדות ועתים בתוך חורש, כעין מנהרה ירוקה ומוצלת. עוברים בתוך עיירות וכפרים שלא מופיעים במפה שלנו, מרוב קוטן, ולבסוף באים בשעריה של ק"ק ברברינו דנן. כבסר בכניסה לעיר אנחנו מבחינים במלון שראינו בבוקר באינטרנט : איל קאבאלו. שולחים סיור. הסיירים חוזרים ומדווחים : שווה.   אין מעלית (קומה ראשונה) אבל נראה נחמד. סוגרים.  אכן מקום נחמד למאוד. משפחתי, משופץ כמו שצריך, נקי, בעלת הבית/פקידת הקבלה/כל שאר הפונקציות, נחמדה וחייכנית, דואגת לנו למים חמים לקפה, ומדריכה אותנו איך להגיע בעיר למה שצריך. יופי. חיטוט קטן באינטרנט מגלה שיש כאן שני דברים חשובים : קניון אאוטלט של מעצבים וחוף רחצה אחד. נבדוק מחר.

לילה טוב ! 

תמונות לרוב המתאימות לפוסט זה אפשר למצוא כאן :




2 תגובות:

  1. מקסים! אילו נופים, איזה תמונות... עוצר נשימה.
    אני כל כך אוהבת את השלווה הנשקפת ממפות אירופה.
    לא יכולה לחכות לביקור הבא שלי.

    השבמחק
    תשובות
    1. בהחלט נופים ואווירה מלאי קסם. אני חוזר מדי פעם ליומן המצולם הזה כדי להתרפק...
      תודה !
      אבי

      מחק