יום 18, ברברינו, פירנצה, סן ג'מיניאנו, פוג'יבונסי, 3/7/2012
אאוטלט, היא אומרת, אאוטלט. תמצא לי אאוטלט. טוב אז במקרה יש פה אחד כזה, ממש פה, בברברינו די מוגלו, הייתם מאמינים ?
נפרדים מ אומברטה הנחמדה, בעלת המלון "איל קבאלו" הנחמד, מקטרים על ארוחת הבוקר שהיתה קצת פחות מהסטנדרט שאליו התרגלנו בימים האחרונים, מעמיסים את הכבודה ונוסעים לחפש את האאוטלט האמור. מוצאים. משתרכים בין החנויות ומגלים שגם עם 50% הנחה זה יכול להיות די יקר, אבל היינו באאוטלט, אי אפשר להכחיש.
מזג האויר היום השתפר בצורה משמעותית, החום הכבד ששרר בימים האחרונים התחלף בחום קייצי רגיל, עם משבים קרירים ונעימים בבוקר וגם אחה"צ, והאויר שהיה אביך בימים האחרונים, הולך ומצטלל, מה שעוזר לצבוע את טוסקנה בצבעים עזים יותר של ירוק-יער, צהוב-שלף וחום-אדמדם של הבתים.
עושים עוד סיבוב מסביב לאגם הקטן שבשכנות, וממריאים לכיוון פירנצה. די היינו בספק אם להתעכב בפירנצה, אבל הג'י פי אס משך אותנו לשם, מי אנחנו שנמרה את פיו ? לא הצטערנו. כדרכנו, הסיור בעיר הוא בעיקר ממונע, במזגן, אפילו קצת הסתבכנו והגענו לרחוב של הולכי רגל ולשוטר זועף שכמעט כילה בנו את זעמו, אבל גם קטע רגלי התווסף לביקור, טיפוס במעלה הגבעה עד לכיכר מיכלאנג'לו עם תצפית מקסימה על העיר, נהר הארנו והגשרים שעליו, הקתדרלה, הגנים והארמונות שבצידו האחר של הנהר, וערב רב של תיירים שבאים לראות, לשמוע את המדריך שפולט שטף של שמות ותאריכים, ולהצטלם.
אחרי שטיפסתי סולו ברגל, גיליתי שאפשר להגיע למעלה הגבעה גם במכונית. מדלג למטה בקלילות ואוסף את שארית הקבוצה ושוב למעלה, כדי שגם היא תהנה מהפנורמה.
ממשיכים בדרך, במסגרת תכניתנו "כל איטליה ב-3 ימים", והמטרה סן ג'מיניאנו, עיר המגדלים ששמעה יצא למרחוק. בדרך עוברים בעיירה קטנה בשם פוג'יבונסי (פ"א דגושה, ו"ו בחולם) ולוקחים חדר במלון אלסידה שם, שיהיה איפה לישון. כמו ששמתם לב (או לא), זה כבר הלילה השני שאיננו מזמינים מלון מראש אלא סומכים על מזלנו שיזמן לנו מלון סביר בדרך. עד עכשיו זה עבד.
שמים את החפצים בחדר וממשיכים לכיוון סן ג'מיניאנו הרחוקה רק כ-12 ק"מ מפוג'יבונסי עירנו. אמנם כבר שש בערב, אבל זו נסיעה קצרה והאור כאן הוא עד אחרי תשע, כך שבטוח נספיק לראות משהו. מגיעים. סן ג'מיניאנו נראית כמו חנות תיירים אחת גדולה כשנכנסים לרחוב הראשי : שורה בלתי נגמרת של גלריות וחנויות בשני צידי הרחוב, יין, שמן זית, סבונים, מזכרות, חפצי חן, מסעדות, בתי קפה וגלידריות, וכמובן תיירים בבליל של שפות ומלבושים.
ובין ביס לקניית מזכרת וליקוק גלידה, גם משתאים מיופיה של העיר וממגדליה הרבים, ומהנוף הנשקף ממנה, של גבעות טוסקנה המרהיבות.
וגם אנחנו תיירים, ומתנהגים כמעט כמו כל תייר אחר, עם ניואנסים מקוריים משלנו.
השמש כבר שוקעת, מה שמוסיף יופי לעיר ולסביבתה, ואנחנו חוזרים למלון בפוג'יבונסי, מחליטים לאכול במסעדה שבמלון, כדי לא להתחיל לטייל ולחפש, (לא משהו), ולחדר.
לילה טוב.
יום 19, פוג'יבונסי-פיזה-ססטרי לבנטה, 4/7/2012
אחרי זלילת הבוקר והקפוצ'ינו הבלתי נמנע, אוספים את הקרחומים מהפריזר של המלון, את חפצינו הרבים ואת האנרגיות שאגרנו בלילה וממריאים לכיוון פיזה.
גם הפעם אנו בוחרים בכבישים לא ראשיים, ולמרות האטת קצב ההתקדמות אנחנו יוצאים נשכרים מהנופים של טוסקנה. כרמים, שדות שחלקם נקצרו וחלקם עדיין לא, חלקות יער ובתים יפהפיים שנעוצים אי פה אי שם בראש גבעה או באמצע שדה.
כשמגיעים לפיזה, עוד לפני אתרי התיירות הטריוויאליים, אנחנו מסתובבים קצת בעיר ולא מבחינים בשום דבר מיוחד. עיר ככל הערים האיטלקיות. ככל שמתקרבים לאיזור של המגדל הנטוי והדואומו שלידו, גוברת צפיפות כלי הרכב והתיירים. באתר עצמו, המשתרע על שטח ענקי, רחבת דשא מטופחת בין המונומנטים, ואלפי תיירים שמקיפים את המבנים, נכנסים אליהם, מצלמים ומצטלמים וקונים מזכרות מעשרות הדוכנים הפרושים בשורה ארוכה. המון רב אבל אין צפיפות, כי המקום רחב ומכיל את כולם ברווחה ניכרת.
חוזרים לחניה, שני אפריקנים שנמצאים שם מנסים למכור לנו תיקים וכובעים, אולי חבילה של טישוז ? לא תודה, אנחנו בסדר.
נוסעים.
אין החלטה לאן בדיוק, וגם אין הזמנה של מלון לערב. לוקחים כיוון כללי לג'נובה ונותנים לג'י פי אס קטעים קצרים כל פעם ע"מ לראות כבישים צדדיים ומעניינים. החלטה הזאת לוקחת אותנו מחוף הים אל ראשי ההרים ובחזרה, בכבישים מפותלים ודי שוממים, אך יפים עד למאד, ובעיירות שקשה לבטא את שמותיהן. שוב נקלעים למנהרות החצובות במצוק הנושק לים, חלקן חד סטריות, ויש רמזור המווסת את התנועה, פעם מצד אחד ופעם מהצד האחר.
מגיעים לעיירה בשם ססטרי לבנטה, ומחליטים להתנחל בה.
מאתגרים את הטמבל המנווט (שבלעדיו היינו הולכים לאיבוד מזמן) בעניין מלונות, והוא מביא אותנו למלון שהגישה ללובי שלו היא דרך מנהרה חצובה בסלע ואח"כ עולים במעלית. מיוחד, מעניין, אבל יקר לתקציבנו ואנו הולכים לחפש משהו יותר מתאים. מגיעים למלון קטן ומשפחתי, מלון ג'נובה, ורואים כי טוב. ארוחת ערב במסעדה בשם "לה נגרה" מפגישה אותנו עם אוגוסטו, בעל הבית, שבאנגלית די בסיסית אבל עם הרבה רצון טוב ונחמדות, מסביר לנו מה הן האופציות העומדות בפנינו. בדרך למסעדה, אנחנו עוברים דרך פרלמנט קולני של פנסיונרים שיושבים ליד בית קפה סמוך, על כסאות פלסטיק, ומנהלים דיון ער באווירה שכונתית נחמדה.
שבעים וטובי לב, אנחנו פורשים לחדרנו כדי להחליף כוח למחר.
לילה טוב !
תמונות נוספות אפשר למצוא כאן : https://picasaweb.google.com/avial111/218
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה