יום שישי, 13 ביולי 2012

חוזרים לפריז, בדרך הביתה.


בחזרה לפריז, 10,11,12/7





שוב טעיתי בהערכת הזמן. בדרך מאוורי, כשמתקרבים לפריז בבוקר, לא משנה באיזה יום, צריך לקחת בחשבון שעה יותר מזמן הנסיעה נטו. פקקים פקקים פקקים.  לא יזיק גם קצת ריטלין כדי להתמודד עם ההוראות של הג'י פי אס שהולכות ונהיות מהירות ככל שמתקרבים לכרך.  ובכל-זאת, הניווט מסתיים בהצלחה, החבירה עם קרלוס שקולט אותנו בדירה, וגם ההחזרה של הרכב בגאר-דה-ליון.





מה נשאר ? נשאר לנשום עוד קצת פריז, עם המונומנטים האקסטרווגנטיים שלה, עם הארכיטקטורה הקלאסית  (אוף, כמה מילים לועזיות...) עם חלונות הראווה המעוצבים, עם הצרפתיות הלבושות בשיק פריזאי, בעצם, גם הגברים, הסיין, הבאגטים, בתי הקפה, המטרו, וגם פגישה עם ידידים שהם בחזקת משפחה.



פגישה משמחת עם עירית שנמצאת כאן כדי להעשיר את הצרפתית שלה, ביקור במכבסה, כי אין ברירה, וארוחת ערב אצל משפחת רוזנברג שמאמצת אותנו כל פעם שאנחנו בסביבה.



כן, וגם קצת השלמת חובות בחנויות... גאלרי לפאייט, BHV ועוד, ככל שירשה הארנק.
יאללה, אורזים.  הטיסה בבוקר, צריך להיות בשדה התעופה לפני שמונה.
נתראה בארץ.

עוד תמונות נמצאות כאן :

יום שני, 9 ביולי 2012

מאבאלון לאוורי ובדרך לא מעט ממתקים


יום 24, מאבאלון לאוורי, דרך אוקזר, מונטרו ומורט-סור-לואן, 9/7/2012


הדיון היומי :  כביש מהיר או כבישים צדדיים ? וכרגיל מחליטים להתחיל בצדדיים וכשיימאס, לעבור למהיר. טוב, אז לא נמאס, ההיפך :  ככל שמתקדמים התיאבון הולך ומתגבר, לבלוע עוד נופים, עוד כפרי-בונבוניירה מלוקקים ומטופחי-עציצים, עוד שדה ירוק, ואחד שכבר נקצר, עוד גשר, עוד נחל, עוד מרחבי-אינסוף של ירוק וצהוב ושדות פרחים, סגול-לבנדר, צהוב חרדל, וכתום פרגים (כן, כאן הם כתומים), ובתים עם גגות שפיץ, עגולים ומשולשים ומרובעים, מאבן ומעץ ומלבנים, כפרים על צלע הר או בעמקים ירוקים,גלגלי חציר גדולי מידות, שדרות עצים תמירים משני צידי הכביש, לאורך קילומטרים, והעין אינה שבעה.   אולי הידיעה שמחר כל זה מגיע לסיום, עם ההגעה לפריז, מגבירה את הרצון לספוג עוד ועוד מראות קסומים, ללכת לאיבוד בתוך המרחבים, אולי.





ואם רואים בדרך דוכן לממכר דובדבנים, אז אפשר להתעלם ממנו ? ודאי שלא.


ידידנו ומדריכנו לענייני מקומות בלתי ידועים, מויש, ממליץ על מקום נחמד לביקור ,     Moret Sur Loing , אני לא ממש סגור על איך מבטאים את זה, אבל בדרך אנחנו עוברים באוקזר, במונטרו, בכפרים ובעיירות ששמם בקושי מופיע במפה, אך מתחרים זה בזה בחן, בטיפוח ובצורות המשונות של הבתים, הגשרים והכנסיות, ובהרכבים הצבעוניים של הפרחים בעציצים, בגינות ובאדניות.



מגיעים ל-Moret המוזכרת לעיל, ומוקסמים מיפי המקום. התמונות ידברו, אנחנו נותרנו אילמים, זה די טבעי שבסוף המסלול נגמרו לנו כבר כל הסופרלטיבים.






גברת לא ממש צעירה, אולי מדור המייסדים של העיירה, עומדת שעות על גדת הנחל ודגה דגים (או לפחות מנסה),

 קייקיסטים נועזים מתרגלים שייט אתגרי ליד הסכר שלמרגלות הגשר,



ילדים וכלבים משתכשכים במים, ושלווה, שלווה, שלווה ויופי בלתי נגמר מסביב. ממש כמו אצלנו.




הגיע הזמן להתעורר ולצאת לדרך. רותמים את הסוסים ונוסעים לאוורי, בדרך קופצים לביקור קצר ברחוב הראשי של פונטנבלו, מזכרת לפעם הקודמת שהיינו שם. 


 באוורי הג'י פי אס קצת מזייף בזיהוי הכתובת, אבל המקומיים עוזרים לנו למצוא את מלון חפצנו. א-גוש ואדרואה, ואיך אומרים רמזור בצרפתית ? מגיעים.
הפתעה נעימה בקבלה במלון : פקידת קבלה דוברת עברית !  לַאוּרה, ארגנטינאית שהיתה כמה שנים בקיבוץ בארץ, נישאה שם לבחור צרפתי ועכשיו הם גרים כאן עם שלושת ילדיהם וטוב להם. נעים לנהל שיחה בלי להאבק באנגלית של הצרפתים. תחושת בית.


סיור קצר בסביבה, ארוחת ערב במלון, וצריך להתארגן, כי מחר חוזרים די מוקדם לפריז.
עירית מתקשרת, היא בפריז. אולי ניפגש מחר, איזה יופי !
לילה טוב. 

עוד תמונות נמצאות כאן :  https://picasaweb.google.com/avial111/224

יום ראשון, 8 ביולי 2012

מאקס לליון ומליון לאבאלון, מתקרבים לפריז


יום 22, מאקס דרך וואלנס לליון, 7/7/2012

נפרדים לשלום ממלון קיריאד, הציקדות והפסלים הכחולים וממריאים צפונה. ההחלטה היא לדהור כמה שיותר צפונה לכיוון ליון על הכביש המהיר (A-7), וכשיימאס נרד ונחפש כביש צדדי מקביל שנראה  קצת נוף ולא רק כביש.
הקוביות נפלו על העיר וואלנס (Valence), ואנחנו יורדים שם כדי לראות מה שם ומי שם. כבר בפרברים ניכר שזאת עיר מטופחת, מסודרת ונחמדה, אנחנו מוצאים חניה על יד שוק רמלה שכזה, ואחרי שסוקרים אותו בקצרה, ממשיכים לרשת המדרחובים שלידו, על החנויות והאנשים הרוחשים בה. 


 עוצרים לקפה ושירותים בבית קפה קטן ונכנסים לשיחה עם הבַּלבַּית, ומסתבר שהוא לבנוני לשעבר שמשפחתו היגרה לכל קצווי תבל. הוא ממלמל משהו גם על זה שהסבא שלו היה יהודי.  שיהיה. הגברת שיושבת בבית קפה בולטת בצבעוניותה ונראית שמחה וידידותית עד למאד.

בהליכה אל החניה וממנה מתגלה לנו גם בית הכנסת המקומי שנראה ריק כרגע (היום שבת והשעה שעת אחה"צ, אז זה די מובן), ובכל-זאת נעים לראות גם מגן דוד פה ושם, כל כך רחוק מהבית.

ממשיכים לכיוון ליון ומגיעים למלון הדירות שהזמנו אחרי 7 בערב.  שוד ושבר, אין איש והמקום נראה נעול.  שיחת טלפון מביאה אותנו למוקד שנותן לנו קוד לדלת הכניסה וקוד לכספת שבפנים, שם נמצאת מעטפה עם המפתח לחדר, ולא, הם לא קיבלו שום מידע על זה שהזמנו מקום בחניון של הבניין, זה אבוד.   אני מתגבר על שלב הקודים, עובר חצר פנימית, עוד מפתח, מעלית, קומה חמישית, פותחים. שוד ושבר. חדר מצ'וקמק, בלי מזגן, צפוף, חם והסביבה גם מעיקה למדי. אבל יש אינטרנט. יופי. מוצאים מהר מלון אחר ומקווים שהפעם זה ייגמר יותר טוב.

מנחים את ידידנו ג'יפי (אס) לכתובת החדשה ותוך 10 דקות אנחנו שם.  בדיקה מהירה מעלה שהפעם הסיפור שונה. מקום סביר, יש חניה והחיים ורודים.  כוס קפה ופרוסה כדי לחגוג, מחר נטייל קצת בעיר ואחר כך נמשיך צפונה.


יום 23, מליון לאבאלון, 8/7/2012

בוקר חדש מאיר על ליון ועלינו. שכחנו את צרות אתמול ויוצאים לדרך. עוד לפני ששועטים בכיוון כללי פריז, עורכים סיור בעיר שכולל עלייה לקתדרלה המשקיפה על העיר (Basilique Notre Dam de Fourviere) וזאת בעזרת הכרמלית המקומית המכונה כאן פוניקולר. 


אין מה להגיד, הכנסיה גיגאנטית ומרשימה מבפנים ומבחוץ, והנוף הנשקף על העיר מהתצפית שלידה, גגות העיר ובתיה, נהר הרון והגשרים, מרשימים לא פחות.



 יש לנו גם מזל עם מזג האויר  שאינו חם מדי בשלב זה והראות מצוינת. הכרמלית האדומה לוקחת אותנו בחזרה לעיר התחתית.

בחזית של כנסיה אחרת, למטה, חבורת צופים מנסה למכור עוגות לעוברים ושבים. בירור זריז מעלה שהתכלית היא איסוף כסף למחנה קיץ. אני מרגיש כמעט כמו בכיכר דניה בבית הכרם.



אנחנו מדדים לכיוון החניה על פני גשר הולכי הרגל החוצה את הנהר. יש שם שוק ירקות ופירות אינסופי לאורכה של הגדה הנגדית, אבל אנחנו כבר צריכים לזוז, עוד קילומטראז' לא קטן לפנינו. להתראות ליון !



בוחרים להתחיל בכביש הרגיל וכשיימאס נעבור למהיר. האמת, לא נמאס, הכביש מקסים ביופיו, הכפרים המלוקקים שאנו חוצים, השדות הירוקים והמרחבים האינסופיים של ירוק וצהוב ובתי אבן וגגות משופעים... ובכל זאת, מרחק זה מרחק ושעון זה שעון, עולים על המהיר (A-6) ודוהרים לאבאלון.

מלון דאק שבכניסה לעיר, נחמד מאד ומוקף ירק, ואפילו בריכת שחייה צמודה אליו. הגברת בקבלה מקבלת אותנו בחמימות ומראה לנו את החדר ואת כל מה שצריך, ואנחנו מבחינים במבטא גרמני די בולט.
מתאקלמים בזריזות וקופצים העירה להספיק עוד לראות משהו לפי חשיכה.



ליד המרכז פתאום רואים התקהלות של קשישים עם דגלים מול אנדרטה. מסתבר שיש שם טקס לציון 50 שנה לעזיבת אלג'יר ע"י הצרפתים והחבורה שם היא חבורת וטרנים.יפה.ממשיכים העירה.
 העיר נראית קצת כמו בעוצר. יום ראשון אחרי הצהריים יותר גרוע משבת של חורף בירושלים.  רוב החנויות סגורות וכנ"ל מסעדות ובתי אוכל למיניהם. 



 בכל זאת אנחנו מוצאים מקום נחמד שמוכר שווארמה (המכונה כאן קבב משום מה), טעים ביותר, ומקנחים בכוס בירה בבית הקפה שבכיכר המרכזית. עוד לפני שחוזרים למלון עורכים סיבוב ממונע ונוכחים לראות שהעיר וסביבותיה יפהפיים ביותר.

עוד תמונות אפשר למצוא כאן :  https://picasaweb.google.com/avial111/222

                                               https://picasaweb.google.com/avial111/223