יום שישי, 6 ביולי 2012

להתראות ספגטי, חוזרים לבאגט, וקצת אמנות בדרך.


יום 20, מססטרי לבנטה דרך ג'נובה לסאן רמו, 5/7/2012
עיר נחמדה ססטרי לבנטה זאת, היה שווה לבלות כאן עוד כמה ימים, ללכת לחוף ולהרגיש כמו נופשים בנהריה או נתניה, אבל הדרך קוראת לנו ואנו ממריאים.  הכיוון ג'נובה, עיר ואם באיטליה, עם נמל גדול והרבה היסטוריה. כיאות לחפיפניקים כמונו, אנחנו מסמנים מטרה בודדת בעיר : מוזיאון עמנואל לוצאטי שבנמל העתיק, מחווה לאחיינו של עמנואל, גדי, מיודעי משכבר הימים והמלחמות.



 קצת הסתבכויות ג'יפיאסיות, וקצת דיאלוגים עם מקומיים שאינם דוברי אנגלית, ומגיעים לנמל העתיק בג'נובה היא גנואה. יש אפילו מגרש חניה מסודר ועצי תות עם תותים.  פסל גדול מעשה ידי לוצאטי מרמז על מיקום המוזיאון ואנחנו מגלים שהתערוכה המוצגת שם עכשיו היא בנושא פינוקיו, בהשתתפות אמנים שונים. תערוכה מקסימה ומגוונת, מומלץ למי שעובר בסביבה בימים אלה.



מחליטים שאת יתר העיר נראה בפעם הבאה, ממשיכים לאורך החוף, קצת כביש מהיר, קצת כבישים נידחים, לבסוף מגיעים לסאן רמו, עיר הפסטיבלים הידועים.

מוצאים את וילה סילבה, מלון הנמצא בבניין ישן, החדרים אמנם בסגנון קצת יותר חדש, אבל לא ממש משורת המלונות הראשונה, שיהיה. מחיר סביר, לילה אחד, לקחנו.  מסתובבים עוד קצת בשכונה שנראית לא-משהו, ארוחת ערב במסעדה (כנ"ל) ולמיטה.

יום 21, מסאן רמו לאקס אן פרובנס, 6/7/2012
בבוקר כשמתחילים לזוז ולהתפתל ברחובותיה של סאן רמו, טועמים עוד קצת מקסמה של העיר בדרכנו לצרפת. גם כאן אנחנו נוכחים טיפה באיחור שהיה שווה להקדיש לעיר הזאת עוד קצת זמן, בעיקר אחרי שדורית מעדכנת אותנו בהיסטוריה המכובדת שלה בכל מה שקשור לפסטיבלי מוזיקה.
דוהרים בכביש המהיר, שבאיטליה נקרא A-10 ומשנה את שמו בצרפת ל-A-8, כל שני מטר נקודת אגרה, אבל כביש מעולה, וכשעוברים לצרפת הוא אפילו משתפר עוד יותר.  כמובן שאין ביקורת גבולות או משהו כזה, נכנסים למנהרה באיטליה ויוצאים בצד השני והשלטים מתחילים להיות בצרפתית. סה טו.  ואם כבר הזכרתי מנהרה, מילה אחת על תשתיות כבישים בצרפת ואיטליה :      מ ד ה י ם.  גשרי ענק בגבהים דמיוניים, מנהרות אינסופיות עם שלושה נתיבים ותאורה טובה, שילוט כמו שצריך, תחנות דלק והתרעננות, בקיצור, להביט, להעריץ ולקנא. עם כל הראש היהודי והחוצפה הישראלית, עוד יש לנו דבר או שניים ללמוד מהגויים. גם התנהגות בכביש.





מתלבטים בין מרסיי לאקס-אן-פרובאנס (Aix en Provence), ולבסוף מחליטים על האחרונה :  אם עד עכשיו התמדנו בכיוון של מקומות לא מוכרים, הבה ונהפוך את זה לקונספציה.   לא התאכזבנו.  כבודה של מרסיי במקומו מונח ועוד נשוב אליה אולי בעתיד, אבל אקס (המיתולוגית) האירה לנו פנים בשלל מזרקותיה, ברחובותיה העתיקים והנחמדים צפופי החנויות ובתי הקפה, ואפילו מקום חניה מצאנו, לא ממש רחוק ממרכז העיר.



התמקמנו במלון שמזכיר קצת בתי הארחה בקיבוצים, עם חורשות, דשאים, עצי זית וציקדות מצקצקות, וכשהן משתתקות עם חשיכה, שקט, הרבה שקט.   ויש גם פסלי ברזל צבועים בכחול שהזכירו לנו את גדי ואת קדישמן, לא בנשימה אחת כמובן. עם כל הכבוד לקדישמן, אצלי הוא אחרי גדי.


עוד תמונות נמצאות בקישורים האלה :


https://picasaweb.google.com/avial111/220#

https://picasaweb.google.com/avial111/221

אין תגובות:

פרסום תגובה