יום 5, פריז, 20/6/2012
היום אמנות. אחרי שפיקששנו אתמול את התערוכה בגראנד פאלה, מגיעים היום שוב לזירת הפשע. כן, מכבדים תעודת עיתונאי (כניסה חינם) ולמרות מזג האויר הנחמד עדיין לא צפוף מדי בתור לקופה (בשביל אלה מבינינו שאינם עיתונאים).
המיצג של דניאל בורן,"מונומנטה 2012", מרשים בגודלו ובצבעוניותו וכך גם הבניין המכיל אותו. בנייה מונומנטלית המעידה על עוצמה טכנולוגית ואמנותית. מרשים.
החלל הגדול של הגראנד פאלה, כך אנו למדים, מארח בתוכו גם ארועים מוזיקליים שונים. מחר יהיה אחד כזה.
ספרנו את העיגולים, נחנו על המדרגות, צילמנו מכל זווית אפשרית והמשכנו לפרוייקט הבא, מרכז פומפידו.
קו 1 של המטרו לוקח אותנו גם לשם, או לפחות לקרבת מקום. עוצרים לצהריים במסעדה עמוסת מקומיים, סטייק, טארט טאטן וקדימה לפומפידו.
גם פומפידו מקדם בברכה תעודת עיתונאי, ואנחנו עולים בשפופרות הפלסטיק המכילות את המדרגות הנעות ומרגישים שבקצב הזה נהיה well done עוד לפני שנגיע למעלה. יום השמש האביבי הופך את השפופרות דנן לחממות שהטמפרטורה בהן עולה במהירות.
עוברים די מהר על שתי גלריות בקומות הראשונות ואחר עולים לקומה העליונה, שם תערוכתו של גרהרד ריכטר, שלשם כך, בעיקר, באנו. הנ"ל מצייר בסגנונות שונים, אבסטרקט, פיגורטיבי ועוד, אלא שהסגנון שפירסם אותו יותר מכל הוא ציור לפי תצלומים, בסגנון ובטכניקה של ריכוך, היחודיים רק לו ומהווים כעין סמל מסחרי המאפיין את יצירתו.
צמוד למרכז פומפידו נמצא מוזיאון קטן האמור להיות מעין שחזור של האטלייה של ברנקוזי. אשתנו ששאבה חלק מהשראתה מיצירתו של זה, מציעה שנבדוק מה קורה שם. בדקנו. מאד נחמד .
נפרדים ממתחם פומפידו ומשרכים דרכנו למטרו. התברברות קטנה, עלינו על הרכבת לכיוון השני, מבחינים בטעות והופכים כיוון. ה"ביתה" לתוריני. מנוחה קצרה, גיחה לסופר להשלמות קטנות ומקבלים הזמנה לארוחת ערב אצל הרוזנברגים. בדרך קונים יין. טוב, אי אפשר לבוא בידיים ריקות.
מלבנים הצעות למסלול טיול בהמשך, והביתה .
יום 6 , פריז, 21/6/2012
סוף סוף התעשתנו והחלטנו על המשך המסלול. טוב, לא הכל, אבל לפחות איפה נישן בארבעה הלילות הראשונים אחרי פריז. מסתמן : שני לילות בדיז'ון, כבסיס לטיולים בבורגונדי, ושני לילות באנסי, לפי המלצתו של מויש, אולי משם נחתוך לאיטליה, נראה. עכ"פ הזמנו מלונות בהתאם וקיבלנו אישור במייל. אפשר להתחיל את היום. זזים. לאן הפעם ? למוזיאון לאמנות דקורטיבית. צ'יק-צ'ק, מטרו ואנחנו שם.
נכנסים (שוב, רק כרטיס אחד, תודה ללשכת העיתונות הממשלתית), ומטפסים במעלה הגלריות. גם פה הארכיטקטורה הקלאסית והמונומנטלית לא ממש מזכירה את מה שיש לנו בארץ, נו, זה כבר ידוע, והמוצגים, שפתיים יישקו.
עולים, יורדים, נהנים, ומוצאים גם רטרוספקטיבה אקסטרווגנטית של לואי ויטון באחד האגפים. שומר זריז מבהיר לי שאסור לצלם כאן. חבל.
קפה וכריך בחצר הארמון, והשמים שעד עתה היו בהירים למדי, מתקדרים ומתחילים לזלוג במרץ. התקפלות מהירה אל פנים בית הקפה וכשהסערה שוככת משהו, אנחנו מדלגים לכיוון המטרו. המטרה : מוזיאון הבובות. יוצאים מתוך המחילות האינסופיות אל פני האדמה ונוכחים לדעת שהגשם כבר נדד למחוזות אחרים. מוצאים את המוזיאון והבובות דנן ומחליטים להסתפק בסיסוב בחנות המוזיאון הקטן והחביב.
עיון במפה מגלה שהמרחק הביתה ברגל אינו גדול במיוחד ויש סיכוי שההליכה במישור הכביש תהיה קלה יותר מאשר במדרגות המטרו. וכך היה. הזחילה הביתה מסתיימת לבסוף עם רון בלב ובגט ביד, מחליפים כוח לקראת הקטע הבא : ארועי יום המוזיקה – Fête de la musique Paris 2012.
מבעוד יום הכינונו המקומיים שבכל שעל ופינה ישמעו צלילי מוזיקה ביום הזה, ואכן כך היה. שמנו פעמינו לכיוון פלאס דה ווז' והמחזה (המוזיקלי) שנגלה לנו היה משובב נפש ואוזן.
אמנם ההרכבים היו, רובם ככולם, הרכבי חובבים, וזה כמובן ניכר ברמה המקצועית ובזיופים, אבל לעומת זאת השמחה של המבצעים ושל הקהל שלקח חלק פעיל בהופעות הרחוב האלה היתה קינוח מתוק ליום המאוד תרבותי הזה.
עוד תמונות מיומיים אלה תוכלו למצוא כאן : https://picasaweb.google.com/avial111/2502
להתראות !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה