יום 9 , פריז-ווזלה-דיז'ון, 24/6/2012
אורזים את המטלטלין אל תוך השנטות, ומזדכים על הדירה. אמין, המרוקני מראבאט, שהאנגלית בפיו בסדר גמור, בא לקחת את המפתחות ולבדוק שהכל בסדר. כמובן שהשיחה גולשת מענייני הדירה למחוזות אחרים, ביקור בירושלים, היהודים במרוקו, המשפחה שנשארה מאחור ורוצָה שיחזור, ועוד.
ידידינו הנאמנים רחל ומשה דואגים לנו גם הפעם, ומסיעים אותנו לגאר דה ליון, שם אמור לחכות לנו הרכב השכור. קצת פקקים וחסימות בדרך, אבל המקומיים משתלטים ומנווטים בביטחה. יורופקאר מאכזבים הפעם : במקום הרכב שהוזמן, מחכה לנו גולף נטול באגאז'. הפקידה מנסה לשכנע ש"זה הגולף החדש, הגדול", אבל זה לא מצמיח באגאז'. חיטוטים בקופסת המפתחות מגלים שיש רכב אחר, גירסת הנוסעים של לוגאן, רנו, לא ממש מציאה, אבל זה מה יש בינתיים, ננסה להחליף בדיז'ון למשהו יותר מדוגם.
נפרדים בתודה מהמארחים המופלאים שלנו, מחברים את ה-GPS ויאללה לדרך. הקטע העירוני קצת מזדחל, אבל כשמגיעים לכביש המהיר, A-6, העניינים משתפרים והרגל כבדה על הגז. הנוף חדל להיות עירוני ואת מקום הבתים תופסים מרחבים אינסופיים של ירוק. עצירה או שתיים על הכביש המהיר (בחלקו הגדול כביש אגרה) וכעבור כמאתיים ק"מ פונים דרומה לעבר הכפר ווזלה (Vezelay), שהוא יעדנו הראשון.
כבישים כפריים בצרפת, זה ציור פנורמי מתמשך, עם שדות, עצים, פרות (בעיקר לבנות באיזור הזה), כנסיות רבות-שפיצים ובתים עתיקים עם גגות משופעים. מגיעים. הכפר דנן התפרסם בעיקר בזכות הבזיליקה המתנשאת בראש הגבעה שעליה הוא שוכן , וגם שאר בתי הכפר נחמדים וציוריים למדי.
הרחוב הראשי המוליך לכנסייה, משופע בחנויות אמנות, מעדנים ושאר דברים שתיירים עשויים לקנות. מאחורי הכנסיה מתגלה שוק עליז של יום ראשון, עם ביתנים של חפצי אמנות ותוצרת כפר, גבינות נקניקים ופירות. קצת מאחורי השוק יש חומת אבן נמוכה וכל המתקרב עדיה זוכה לתצפית על האיזור, מלוא כל העין. שווה.
חזרה למכונית, "GPS דיז'ונה !", והסוס מזנק. שוב אגרה, אוף.
מגיעים. המלון, לא תואר לו ולא הדר, פשוט וזרוק במקום שומם למדי, מחפשים אתרים למילוי המזווה, אבל הכל סגור, יום ראשון היום, סה לה וי.
האינטרנט בחדר לא עובד, יורדים לקבלה כדי לבדוק מה חדש בעולם. אמא רייץ' מצלצלת לראות שהילדים (אנחנו) בסדר. קצת דיכאון באוויר, ריב קטן לפני השינה כדי שהאפור יהפוך לשחור, נישן ונקום מחר, בטח הכל ישתפר.
יום 10, 25/6/2012, דיז'ון – דרך היין (COTE D'OR)
בוקר אפרורי ומטפטף מפציע על דיז'ון, הסובלת גם ככה מאפרוריות מסויימת, ארוחת בוקר במלון נקראת קונטיננטלית אבל מפתיעה בעושרה היחסי.
כבר אתמול נוכחנו שאפשר לחתום על ברית ערים תאומות בין ירושלים לדיז'ון על רקע של יותר מכמה אספקטים, ואחד הבולטים שבהם הוא עניין הרכבת הקלה. כל העיר חפורה וסדרי התנועה שמשתנים כל חמש דקות, מסוגלים להוציא מכליו אפילו את ה-GPS הקשוח ביותר, שלא לדבר על המשתמשים בו. נראה לי שאפילו המקומיים מאבדים את הצפון בדרך מהבית לעבודה וחזרה.
שמנו פעמינו ל"דרך היין", החלק הצפוני, מדיז'ון לכיוון בון, על כביש D-122 בעיקר, רכס הגבעות שלאורכו פרושים כרמים אין ספור, התפרסם בכינוי "Cote D'or", דהיינו, צלע הזהב. איזור זה, בגלל איכויות גאוגרפיות שונות ומשונות, מצטיין ביינותיו המשובחים ששמעם יצא למרחוק מימים ימימה.
אין מה לומר, אכן, איזור ירוק-כרמים, מלא בכפרים קטנים ונחמדים, כל שני מטר יש יקב המוכר את יינותיו במחירים מפולפלים ובבקבוקים מפונפנים. תענוג לעין ואפילו לחך, כשעוצרים לטעימות, חלקן חינם חלקן בתשלום, באחדים מהיקבים. מזג האויר עדיין אפרפר ומטפטף, מה שגורם לצבעים להיות קצת פחות קונטרסטיים וחזקים. לאט לאט מתבהרים השמיים וגם הצבעים ומצב הרוח משתפרים בהדרגה.
חוזרים לעירנו דיז'ון, כדי לראות אם היום ישתפרו העניינים בהשוואה לשממון של אתמול, ואכן, יש הרבה יותר תנועה של אנשים ברחובות, יש גם חנויות ובתי קפה פתוחים. פתוח גם בקארפור, תודה לאלוהי הסופרמרקטים.
כוס בירה ונשנושים בכיכר העיר, והביתה (נו, גם כן בית).
האינטרנט בחדר עדיין לא זמין, כך שצריך לרדת לקבלה כדי להתחבר לעולם. זה מה יש.
מצב הרוח משתפר, מזג האויר ודיז'ון, לא ממש. אורזים אחרי פטיט דז'ונר נחמדה ופקידת קבלה/מלצרית/טבחית לחוצה אך נחמדה, ויוצאים לדרך דרומה ומזרחה לכיוון אנסי.
החלטה היא להימנע מכבישים ראשיים, גם כדי להימנע מתשלום האגרה כמובן, אבל בעיקר כדי שהקצב יהיה נינוח ואפשר יהיה לעבור דרך מקומות יפים וכפרים נחמדים. ע"מ שה-GPS לא ייתפוס עצמאות רבה מדי, אנחנו נותנים לו יעד חדש וקצר-מועד מדי כמה זמן, מה שמעודד את היושבים ליד הנהג להציץ במפה ולסייע במלאכת הניווט. כל זה גורם לנינוחות-יתר ולמוראל גבוה בקרב כל המעורבים. תוך כדי כך אנחנו גם עושים מחקר מעמיק למדי על הסופרמרקטים בחלק זה של האימפריה הצרפתית, כולל דרכי גישה ואיכות השירותים בכל אחד מהנ"ל.
לקראת צהריים מתחיל מזג האויר להשתפר ולהתחמם ואנחנו מתחילים לטפס על המדרונות בואך מחוז רון-אלפים. הגבהים והצטללות האויר עוזרים לנו לראות יותר טוב את הנוף שהולך ונהיה מקסים ככל שמתקדמים.
בדרכנו אנו עוצרים על יד מסעדה שממוקמת בנקודת תצפית פנורמית נפלאה, ליד אנדרטה וקברים של חיילים עלומים מהמחתרת הצרפתית, וכמובן בסניפים של קארפור.
בהתקרבנו לאנסי, אנו חולפים מספר פעמים מתחת לגשרי ענק של הכביש המהיר A-41 , שנותנים קצת מושג על עוצמה טכנולוגית וכלכלית.
מגיעים לאנסי ומזג האויר כבר כמעט קייצי. מוצאים את המלון, אפארטסיטי סיינוד, בפרוורי אנסי, נשות קבלה נחמדות ודוברות אנגלית, חדרים גדולים, מטבחון ומקרר. תנחשו מי נהיה מאושר ? ניחשתם. וגם אני. כשהעם שמח, אני בעננים.
יורדים העירה אחרי צ'ק-אין והתמודדות לא קלה עם מעקשי האינטרנט, והמוראל עולה עוד מדרגה : עיר חמודה, נקייה, מלאה אנשים, מסעדות, נחל, אגם, מעגן סירות, חנויות, בקיצור, כל מה שבני אנוש מתיירים כמונו מתאווים לו. כיאות לאנשים שדעתם נוחה עליהם, אנו חונים בחניון תת קרקעי בעיר, מטיילים קצת, אוכלים במסעדה כמו בני אדם (כמה כבר אפשר ללעוס באגט עם גבינה בזמן הנסיעה ?!), גלידה כדי שיהיה מתוק גם בפה, ולמלון.
מנסה להתחבר לאינטרנט באמצעות כבל רשת, לא מצליח, יורד ללובי שם יש ווי-פיי. הללויה.
מחר ניסע לג'נבה כדי להחליף אוטו, אם ירצה השם.
כל התמונות שצילמתי בשלושה ימים אלה נמצאות ב :
להתראות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה