יום שני, 18 ביוני 2012

יוצאים לדרך


ירושלים – פריז,  16/6/2012
מה כבר אפשר לספר על יום שכולו נסיעות ממקום למקום, עמידה בתורים ארוכים לבידוק בטחוני , לביקורת דרכונים, או לשד יודע מה ?   מה סך הכל רצינו ? ללכת לישון בתל אביב ולהתעורר בפריז... ביג דיל.
04:00 בבוקר יורדים עם המזוודות למיניבוס של "נשר",  את האריזה גמרנו ב-03:30 מה שלא השאיר יותר מדי זמן למנוחה. מילא, ננסה לנמנם בטיסה.
אייר פראנס הפעם, לשם שינוי. לא מזהיר, בסיסי, בסדר.  תועים במסדרונות האינסופיים של שארל דה גול, כולל רכבת פנימית, ביקורת דרכונים, מזוודות, החוצה.



שבת בחוץ, מה שמאפשר לידידינו הפריזאים לאסוף אותנו מהשדה ולהביאנו העירה.  מורידים את המזוודות בדירה, מכירים את אמין המרוקאי שמייצג כאן את המשכירים, והולכים לסעוד צהריים מאוחרים במסעדה סינית בסביבה. נחמד.



הסביבה מוכרת לנו עוד מהפעם הקודמת, ובכל זאת לוקח קצת זמן להתאפס על כיוונים.   גיחה לסופרמרקט, קצת חלב, גבינות ובאגט, שיהיה מה לכרסם.



מארחינו המקסימים, רחל ומוריס המכונה מויש, דואגים לנו גם לטלפון עם מספר מקומי, שיהיה קל יותר להסתדר. איזה יופי. חוזרים לדירה, מתארגנים על תקשורת וסידור הדברים, וקובעים להיפגש למחרת לארוחת צהריים.
הגגות וקו הרקיע הנשקפים מהחלון, האסתטיקה של חלונות הראווה שעל פניהם אנו חולפים בדרכנו, וטעם הגבינות בפינו, לא משאירים מקום לספק :  פריז זה כאן. 






יום 2, 17/6/2012 פריז
מתחילים בסיור בסביבה, פלאס דה ווז',







 ארוחת צהריים דשנה ועליזה אצל מארחינו,  וחזור לדירה. זוגתי פורשת לשלאף שטונדה, ואני מגיח רגלית לכיוון גאר דה ליון, קצת כדי להזיז את העצמות וקצת כדי להכיר את הסביבה.




מזג האויר נפלא היום בניגוד לקדרות המטפטפת שקיבלה את פנינו אתמול. עובר את כיכר הבסטיליה ואת האופרה וליד אחת מהתפצלויותיו של הסיין. חבורות של צרפתים מכל הגילים משחקות פטנק, ואנשים מכל צבע, גודל, מין ולאום מציפים את הרחובות ואת בניין תחנת הרכבת.



חוזר מהגיחה, עוד סיבוב בשכונה, קצת חלונות ראווה וזהו להיום.


יום 3 ,  18/6/2012,  פריז
גיחת בוקר לבולאנז'ריה הקרובה מסתיימת בקפה וקרואסונים, נוסעים במטרו לכיוון הסאקרה-קאר, כנסיית הלב הקדוש, זו הכנסייה המתנשאת על הגבעה, היחידה אולי, של פריז, שלידה, כך אומרת השמועה, יש שוק בדים גדול (מרשֶה סן פייר), סיבה טובה למסע אקספלורציה בעניין זה ואחרים.  השוק אכן נמצא ואישתנו חוגגת בתופים ובמחולות וגם ברכישת מטר או שניים צבעוניים ככל אשר תשיג ידה.   




 
הפסקת צהריים קצרה במסעדה בסביבה מסומנת ככישלון קולינרי צורב הדורש פיצוי בהמשך.
אנחנו כבר ליד הסאקרה-קאר ומונמרטר, אז שלא נציץ מה קורה שם ?  מציצים. 




   לא ממש השתנה שם מהפעם האחרונה שהיינו כאן, מלא תיירים מצלמים ומצטלמים, ציירי פורטרטים צדים תיירים יפניים ואחרים, שמח.

העלייה במעלה המדרגות מהווה אתגר לא פשוט לפדלאות שבינינו, המקפידות לסנן דברי שבח וקילוסים ככל שמתקרבים לפיסגה.

ראינו, ירדנו (הפעם בפוניקולר, הקרונית החשמלית שחוסכת כמאה מטר של מדרגות) והביתה.





יום 4, פריז, 19/6/2012

נוסעים במטרו לגראנד פאלה (הארמון הגדול) כדי לראות את המיצג / תערוכה של דניאל בורן , "מונומנטה".  נחמד, רק שבדיוק היום סגור.  ככה זה כשלא מבינים צרפתית (ואנגלית).





  נו, מה לעשות, אנחנו כבר כאן, אז חוצים את הסיין לאיטנו על גבי גשר אלכסנדר השלישי, מצלמים ומצטלמים ואחר שבים על עקבינו עם זנב מקופל וכל מה שמייצג אכזבה ורוח שפלה.




ביקור קטן בכיכר רפובליק, מגלים ש"מונופרי" כבר אינה זולה כל-כך כפי שהיה בעבר, קפוצ'ינו ופאטה בנוסח  המקום (וגם שירותים באותה הזדמנות) והביתה להפסקת צהריים.

אחה"צ הולכים לבדוק מה קורה בשוק ד'אליגרה, השמועה אומרת שהירקות והפירות שם טריים יותר וזולים יותר. בדקנו, לא ממש חד משמעי העניין הזה.  אותה שמועה דיברה גם על דוכני בגדים ושאר שמאטעס, אלא שכאן נכונה לנו אכזבה. לא שמאטעס ולא בטיח.


משתרכים לאיטנו לכיוון הבסטיליה ויושבים ללגום כוס בירה מול הכיכר, צמוד לבניין האופרה.
רכבת והביתה.

נו, לא היה יום מוצלח במיוחד, אבל לפחות אפשר להתנחם במה שמוצאים כאן על כל צעד ושעל. לעיונכם :




תגובה 1:

  1. אין. אין עליך ועל תיעודיך. זה כלכל מרשים כשזה מוצג כך. רוצה שעורים פרטיים.

    השבמחק